מנצ'סטר יונייטד – מנצ'סטר סיטי, פרמייר ליג, מח' 12
הרבה מילים נשפכו בעיתונות וברשת לקראת הדרבי של מנצ'סטר, במחזור אמצע השבוע שנערך הערב. מאמרים, ראיונות ומסיבות עיתונאים שעסקו בין השאר בשני המאמנים, טבז, רוני, ומחלת השפעת שתקפה חצי הרכב של היונייטד.
השאלה המרכזית שעלתה מהדיון הלא-נגמר היא מי פייבוריטית? התקציב, חומר השחקנים והמגרש הביתי היו האלמנטים שקבעו שהסיטי פייבוריטית למשחק. וגם העובדה שטבס וסילבה פותחים בהרכב. אצל היונייטד? מאזן המשחקים בשנה שעברה מול הסיטי, העובדה שיונייטד משתמשת בהרבה יותר שחקנים כשהם תוקפים (attack minded) וכמובן המאמן המנוסה והותיק, נותנים את העדיפות ליונייטד.
מול הסיטי המתלהבת והאנרגטית בפתיחה עולה סר אלכס במערך דומה לזה של המשחקים האחרונים עם 4 שחקנים בחוליה האחורית, 4 שחקנים בקישור וברבאטוב בחוד. מאחוריו ממוקם פלטשר כאשר בניגוד למשחקים הקודמים, קרוב יותר לקישור מאשר לחלוץ הבודד (נסוג). כעבור 10 דקות של משחק סיטי מורידה את הרגל מהגז ואנחנו מתחילים לראות את היתרונות של חזרתו של סקולס להרכב – אברה יכול לעלות בחופשיות למעלה ובעיקר משחק המעבר של סיטי בראשות דה יונג, נפגע קשות.
אחד ההבדלים המהותיים בשיטת המשחק של שתי הקבוצות, הוא זה שהסיטי מתבססת על חלק התקפי טכני ומהיר עם טבס וסילבה. הבעיה היא ששניהם אמורים לייצר את ההזדמנויות של עצמם. הם לוקחים את הכדור אחרי קו החצי, טסים קדימה ואז מגלים שגורל ההתקפה טמון פחות או יותר ברגליהם ועוד 1-2 שחקנים. יונייטד, לעומת זאת, מניעה את הכדור בקצב משתנה – לעתים מסירות רוחביות כיוון ששם השחקנים היחידים שפנויים ואז הקצב עולה, שחקן ועוד שחקן משתתף בהתקפה והנה נוצרת קשת סביב ה- 16 של 6-7 שחקנים, שבדאבל-פס אחד יכולים לפרק את ההגנה, או לחילופין פעולה אישית. משהו שמזכיר פיק-אנד-רול של הכדורסל.
הערב, יונייטד נתקלה בהרכב מאוד שמרן של מנצ'יני, בארי, דה יונג ויא-יא טורה חברו לחוליית הגנה, שיחד עם מילנר שעשה קילומטראז' של מסע כומתה, התגוננה עם 7-8 שחקנים והיה קשה מאוד לפרוץ את החומה הבצורה. בטח עם שחקנים שבבוקר שילשלו (ברבאטוב), או מדדו חום דקות לפי המשחק (וידיץ', סקולס, נאני). בהקשר הזה, אני חושב שפרגוסון העדיף בהרכב את ברבאטוב, כיוון שהוא יודע לעזור לקשרים שנשמרים חזק בהנעת הכדור, למרות שהרננדז בכושר טוב ממנו.
בהתחשב בנסיבות תוצאה לא רעה ליונייטד. מה הן אותן נסיבות? ראשית, הייתה תחושה שעל הדשא היו 40 שחקנים ולא 22. צפוף מאוד עם המון קשרים שאני בטוח שכל אחד מהם פשוט לא נהנה מהמשחק. שנית, אם לא היו נפצעים שני המגינים שלנו, אולי היינו רואים את צ'יצ'אריטו לצד ברבאטוב ולא במקומו, את אוברטן משגע קצת את התכולים, או מוותרים על התענוג שנקרא ווס בראון. לבסוף, בינינו, לטוטנהאם יש סגל שחקנים טוב משלנו ואמנם זאת הפעם האחרונה שאודה בזה!
אז לא היתה פייבוריטית, ובטח לא אנדרדוג. יונייטד שלטה בכדור ובקצב המשחק, הסיטי הגיעו לכמה מצבים נחמדים. מנצ'יני עמד כל המשחק, פרגוסון ישב וכנראה ידע למה, הקהל נרדם...
מה נזכור? קאריק. גילוי נאות - לא משחקני היונייטד החביבים עליי. אבל היום, איש המשחק, איש השעה. היה בכל מקום במגרש, חילץ המון כדורים, שחרר מאוד את סקולס הקשיש ועזר לו לשרוד 90 דקות. מינימום אפשרי של טעויות, דיוק רב במסירות. רק שימשיך ככה.
מה נשכח? יא-יא טורה עולה לסיטי מאתיים אלף (200000) פאונד לשבוע!!!, וזה רק השכר. שחקן חזק מאוד, בעל מיקום טוב, אינטליגנטי ובעל טכניקה טובה היה חלש מאוד בעמדה הקדמית של הקישור. חייב לנהל את המשחק מהקישור האחורי. זה בזבוז של שחקן שכל-כך מבין את המשחק. כאב לי על הכסף.
ואברם שוב שמט יתרון....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה