משחק אימון

מנצ'סטר יונייטד – בלקבורן, פרמייר ליג, מח' 15

המחזור ה 15 מציב בפנינו תמונת מצב מרתקת בצמרת הליגה. יונייטד וצ'לסי צמודות וארסנל שמנצחת קודם את אסטון וילה עוברת אותן בטבלה. לפני ארבעת משחקי חג המולד (26/12-4/1) צפויים שלושה משחקי ליגה בהם פוגשת יונייטד גם את ארסנל וגם את צ'לסי. יונייטד, גם אם לא מפרקת את יריבותיה, משתפרת ומתחזקת משבוע לשבוע ומישהו שם דאג שפציעות ושערוריות יהוו בעיה בערך עד תקופת הזמן הזו. לכן, אני מאוד אופטימי וחושב שאנחנו בדרך הנכונה לעונה מאוד מעניינת וטובה.

לילה קר מאוד של סוף נובמבר במנצ'סטר. יונייטד פוגשת קבוצה לוחמנית בכושר מצוין. בלקבורן לפנינו, עם 4-5-1. אלרדייס מעבה מאוד את הקישור האחורי מציגה הרכב צפוף וקשוח שינסה בכל הכוח לעצור את הנעת הכדור של יונייטד. שני הקשרים באגפים, דיוף ואמרטון, צריכים לייצר חוליה התקפית של שלושה חלוצים כאשר בלקבורן יוצאת קדימה.

יונייטד יכולה להיות רגועה לפחות עד פברואר מגזרת הצ'מפיונס, עולה למחזור 15 כשהיא בלתי מנוצחת מפתיחת העונה. פרגוסון ב 4-4-2  כשאנדרסון, שבגיל 22 עדיין מחפש את הפריצה המשמעותית שלו פותח לצד קאריק במרכז הקישור. אנדרסון מוסר פחות טוב מסקולס וגם מתקל פחות, אך יש לו קצב רצחני, כדרור טוב, והוא לוחץ טוב את שחקני היריב. דימיטאר "תרד לספסל" ברבאטוב פותח לצד רוני שעלה כמחליף במחזור הקודם מול וויגאן.

התחושה שלי היא שאלרדייס לא העריך נכונה את הכושר שנמצאים בו שחקני היונייטד. חוליית הגנה יציבה וחזקה, פארק לא נגמר, ורוני וברבאטוב משתפים פעולה מצויין. לא ברור איך עולה בלקבורן כל כך רכה בהגנה. חמישה שחקני קישור ועוד ארבעה שחקני הגנה היו אמורים ליצור צפיפות אדירה ולהפריע ליונייטד להעביר את הכדור מהקישור להתקפה.

ההגבהה של נאני בשער הראשון היתה הגבהה רגילה לכל דבר. מה שיוצר את השער זה מיקום מעולה של החלוצים. רוני מקדים את הבלם שלו, מחליק את הכדור בראש וברבאטוב מתמתח היטב כדי להקדים את הבלם שלו ולדחוק פנימה.

השער לא מוציא את בלקבורן מהמשחק ומתפתח משחק מעניין בדקות האלו. חמשת הקשרים של בלקבורן יכולים לייצר מסה של שחקנים בחלק הקדמי, ולנצל את היתרון המספרי על הקישור של יונייטד אחרי עשר דקות של כדורגל נראה כי מבינים את זה השחקנים של בלקבורן ושולחים הרבה שחקנים קדימה.

אליה וקוץ בה. מדובר בהימור מסוכן. בלקבורן, בפיגור של שער מן הפתיחה שולחים קדימה גם את שחקני הקישור האחורי. כל איבוד כדור מפרק את צפיפות השחקנים שאמורים לגונן על השער וכך נוצר הרבה אוויר 30-40 מטר מהשער של בלקבורן וליונייטד מתפתח משחק קל בחלק הקדמי. השער משתלב בנקודה הזו כשאנדרסון רץ על פני 30 מטר חופשי לגמרי, ומעביר לפארק שכובש אחרי דאבל פס עם רוני.

בכלל, רוני וברבאטוב שיחקו מושלם היום. כל המשחק הם החליפו תפקידים כשאחד תמיד בחוד, והשני מאחוריו, משמש כ"פיבוט" של משחק ההתקפה של יונייטד. גם בשער השלישי של ברבאטוב, הוא מתחיל את ההתקפה, שולח את נאני, ומתמקם ברחבה כדי לכבוש.

 שמתי לב שמשחק ההתקפה של יונייטד היום פחות היה מורכב ממשחק האגפים ויותר ממתפרצות במהירות מסחררת דרך האמצע. היו לכך שני גורמים. רוני ואנדרסון. בכל השבועות כשרוני נעדר לא היה את השחקן שינהל את המשחק 30 מטר מהשער ורוני אחד הטובים בעולם בכל הנוגע לקבלת החלטות בחלק ההתקפי. לכן, כשרוני היה בחופשה מאולצת וממודר מאולד טראפורד, יונייטד מצאה את הפתרונות שלה באגפים, פארק ונאני היו מאוד דומיננטים. אנדרסון לא יכול לשלוח כדורים אלכסוניים על 40 מטר לאגפים כמו סקולס אבל הוא מהיר מאוד ביציאה קדימה. הוא יצר את השער השני, בישל לנאני את השער הרביעי והיה מעורב בכל המתפרצות של היונייטד.

מה נזכור: חגיגת שערים לא גורמת למשחק ההגנה של מנצ'סטר יונייטד להיעלם מעיני. וידיץ' בעל הבית, פרדיננד במיקום נהדר ומרוכז מאוד ומעל כולם במשחק -  רפאל -  שהופך לשחקן ברמה עולמית. הוא בנוי טוב, מהיר וטכני, הרס הרבה התקפות מחד ובילה לא מעט ליד דגל הקרן בצד השני.

מה נשכח: איזה משחק גרוע לאל חדג'י דיוף. אלרדייס היה צריך למקם אותו בחוד ליד רוברטס. באגף שמאל היה מבודד, רפאל הרג אותו. בצד השני, לא עשה מספיק הגנה וכשבר לשחק בצד ימין כבר היה 4-0 יונייטד.

**** אחרי שבועות רבים, יונייטד חוזרת לפסגת הפרמיירליג מה שנותן את האות לאוהדים לזמר את "we shall not be moved" האלמותי. הנה דוגמה. תענוג.

אחלה סמית'...

מנצ'סטר יונייטד - ריינג'רס, ליגת האלופות, שלב הבתים, מח' 5

יונייטד מגיעה למשחק חוץ באייברוקס מול גלאזגו ריינג'רס. יונייטד צריכה נקודה להבטיח העלייה לשלב הבא. ריינג'רס חייבת לנצח לקראת המפגש מול ולנסיה בשבוע הבא, אם היא עדיין רוצה להיות בין 16 הגדולות.

ביונייטד הרבה שינויים בהרכב אולם אין הפתעות מיוחדות. 4-4-2 שכל כולו מוקדש לרוטציה ולחלוקת המשאבים לאורך העונה הארוכה. אין טוב מפרגוסון בעניין הזה (מוריניו עושה רוטציה עם סגל רחב באופן מפחיד ושחקני ברצלונה לא יחזיקו מעמד לאורך זמן עם אותם 11...). וידיץ', פרדיננד, אברה ופלטשר מקבלים מנוחה ובעברו השני של המערך רוני מקבל דקות יקרות, ללא לחץ, לחזור לכושר.

העובדה שריינג'רס צריכה ניצחון לא גורמת למנג'ר ריינג'רס וולטר סמית' לסגת ממערך 5-1-3-1 ההגנתי שלו. מהלך די תמוה בעיני כיוון שריינג'רס חסרה שחקני מפתח כאדו ולאפרטי שנחשבים לשחקנים יצירתיים. שחקנים כאלה יכולים לעשות את ההבדל בהתמודדות כזו וריינג'רס לא התכוונה להעמיס יותר מדי שחקנים לתוך הרחבה של יונייטד.

תכנית המשחק של סמית' אכן התבררה כשגויה בעולם שבו צריך לכבוש כדי לנצח. חלוץ בודד בדמותו של קני מילר לא יכול לנצח את מנצ'סטר יונייטד גם אם בהגנה משחקים ארבעה מחליפים. כאשר עולים במערך שכולל שלושה בלמים אנו מצפים משני קשרים ושני מגינים שיצטרפו בכל התקפה לחלוץ הבודד. אך מריינג'רס לא ראינו את זה ולו פעם אחת. כדורים נשלחו בחיפזון תמוה לעברו של מילר מבלי לייצר שלושה-ארבעה פסים שיבנו את התקפת המעבר או המתפרצת.

ג'וני אוונס הצעיר ניסה בכל כוחו לעזור לריינג'רס לכבוש, עם שתי טעויות פאטאליות שהעמידו את מילר ונייסמית' מול ואן דר סאר, אך ההולנדי הדף פעמיים ושמר על שער נקי.

ניכר שפרגוסון לא זונח את העמדה שמביאה לו הרבה נקודות באחרונה – השחקן מאחורי החלוץ. רוני שחוזר להרכב אינו חובר לברבאטוב כחלוץ שני אלא משחק מעט מאחוריו. ההרכב מרגש וממלא ציפייה בעקבות חזרתו של רוני אך מבחינתי, לוותר על פארק או פלטשר מאחורי החלוץ מתקבלת על הדעת בווריאציה אחת – הרננדז בהרכב ורוני מאחוריו. עם או בלי קשר, לברבאטוב, אותו אני קורא להדחה מההרכב, היה משחק טוב, הוא היה נייד מאוד וניכר שניסה להכניס את רוני לעניינים.

בזמן חסרונו של רוני, מי שמילאו את הרול של השחקן מאחורי החלוץ הם פלטשר ופארק. קצת חבל יהיה בעתיד לראות את פארק יורד לספסל או נאבק בחוסר הברק של עצמו באגפים, וגם פחות את פלטשר בעמדה הזו. לא דארן פלטשר ולא ג'י סונג פארק הם השחקנים שאוהד היונייטד הממוצע אוהב לראות במקום ויין רוני, אלא שסאגת רוני אילצה אותי לזנוח את ההערצה העמוקה שחשתי אליו ב 7 שנים האחרונות, או לפחות גרמה לכך שהיא תשכך מעט. פרגוסון בהתנהלותו בזמן ה"משבר" הוכיח לי שיונייטד מעל לכל שחקן. נראה לי שלתחושה זו שותפים גם פלטשר ופארק ולכן הם זוכים במעמד זה לפרגון כה רב.

באגפים לנאני וגיגס היה משחק לא קל ושניהם התקשו לייצר מצבי כיבוש. הקושי שלהם גרם לכך שראינו הרבה את אושיי ופאביו בחלק המגרש של הריינג'רס, אך לא רק. כאשר סמית' משחק עם 3 בלמים ציפיתי לראות את מגיני הריינג'רס חורשים את האגף למטה ולמעלה. אך בפועל מגיני הריינג'רס מיעטו לעבור את קו החצי, מה שאיפשר למגינים של היונייטד לעלות ולייצר משחק טוב מאוד מבחינתם. בעיקר פאביו שגם יצר שניים שלושה מצבי הבקעה, ואת הפנדל 5 דקות לסיום.

מול מערך כמו שעלתה ריינג'רס, פרגוסון יכול היה להרשות לעצמו לעלות עם שלושה חלוצים. המגינים ה"תוקפים" של ריינג'רס לא עלו להתקפה וכך נוצר יתרון ליונייטד במרכז השדה – 4 קשרים על 3. חלוץ נוסף לא היה מפר את המאזן בקישור אלא משווה אותו ומייצר בעיה אמיתית לשלושת הבלמים של ריינג'רס שהיו נאלצים לעבור לשמירה אישית.

בדקה ה 55 קורס המערך של ריינג'רס לראשונה כששלושת הבלמים נתקעים על ברבאטוב ורוני. אחרי דאבל פאס ביניהם קאריק מסתנן לרחבה ומחמיץ מול השוער, אך מראה לנו כיצד נוצר סדק בסכר שחקני ההגנה של הכחולים. גם פעולה אישית טובה יכולה לפתוח מערך צפוף וכך ברבאטוב כמה דקות אח"כ, עובר את הבלם ומגיע למצב בעיטה נוח.

אחרי 60 דקות נגמר האוויר לסקולס והלחץ של יונייטד דעך. בשלב הזה המשחק מתנהל כמעט סביב עיגול האמצע, ונראה שאנחנו לקראת 0-0. או אז פרגוסון מתעורר ומחייה את השורות עם שלושה חילופים בהם נכנסו אנדרסון אוברטן והרננדז הצעירים ששוב שחררו את המשחק. נגד מערך של 5 שחקני הגנה ועוד 3 קשרים הגנתיים צריך בעיקר סבלנות, שהשתלמה לפרגוסון, ויונייטד מבטיחה את העלייה לשלב הבא.

מה נזכור: רציתי לכתוב שרוני התבגר וזה לרעתינו. שנעלם הרעב האופייני, הקילר אינסטינקט, התשוקה והתמימות שרצחה כל הגנה. שהוא משעמם אותי. אבל אחרי הפנדל הוא רץ כמו משוגע ונזרק על הדשא בפורקן מרגש. אירופה, היזהרי!

מה נשכח: וולטר סמית' – מערך שהורג את המשחק ושיטת משחק שמתאימה למונדיאל 90'. יכול היה לנצל הרכב לא מגובש של ויכולת לא גבוהה של יונייטד למשחק קצבי ומעניין ואפילו, חלילה, לקחת נקודה או יותר. תתקדם!!!

פרגוסון מחמם את הספסל

מנצ'סטר יונייטד – מנצ'סטר סיטי, פרמייר ליג, מח' 12

הרבה מילים נשפכו בעיתונות וברשת לקראת הדרבי של מנצ'סטר, במחזור אמצע השבוע שנערך הערב. מאמרים, ראיונות ומסיבות עיתונאים שעסקו בין השאר בשני המאמנים, טבז, רוני, ומחלת השפעת שתקפה חצי הרכב של היונייטד.

השאלה המרכזית שעלתה מהדיון הלא-נגמר היא מי פייבוריטית? התקציב, חומר השחקנים והמגרש הביתי היו האלמנטים שקבעו שהסיטי פייבוריטית למשחק. וגם העובדה שטבס וסילבה פותחים בהרכב. אצל היונייטד? מאזן המשחקים בשנה שעברה מול הסיטי, העובדה שיונייטד משתמשת בהרבה יותר שחקנים כשהם תוקפים (attack minded) וכמובן המאמן המנוסה והותיק, נותנים את העדיפות ליונייטד.

מול הסיטי המתלהבת והאנרגטית בפתיחה עולה סר אלכס במערך דומה לזה של המשחקים האחרונים עם 4 שחקנים בחוליה האחורית, 4 שחקנים בקישור וברבאטוב בחוד. מאחוריו ממוקם פלטשר כאשר בניגוד למשחקים הקודמים, קרוב יותר לקישור מאשר לחלוץ הבודד (נסוג). כעבור 10 דקות של משחק סיטי מורידה את הרגל מהגז ואנחנו מתחילים לראות את היתרונות של חזרתו של סקולס להרכב – אברה יכול לעלות בחופשיות למעלה ובעיקר משחק המעבר של סיטי בראשות דה יונג, נפגע קשות.

אחד ההבדלים המהותיים בשיטת המשחק של שתי הקבוצות, הוא זה שהסיטי מתבססת על חלק התקפי טכני ומהיר עם טבס וסילבה. הבעיה היא ששניהם אמורים לייצר את ההזדמנויות של עצמם. הם לוקחים את הכדור אחרי קו החצי, טסים קדימה ואז מגלים שגורל ההתקפה טמון פחות או יותר ברגליהם ועוד 1-2 שחקנים. יונייטד, לעומת זאת, מניעה את הכדור בקצב משתנה – לעתים מסירות רוחביות כיוון ששם השחקנים היחידים שפנויים ואז הקצב עולה, שחקן ועוד שחקן משתתף בהתקפה והנה נוצרת קשת סביב ה- 16 של 6-7 שחקנים, שבדאבל-פס אחד יכולים לפרק את ההגנה, או לחילופין פעולה אישית. משהו שמזכיר פיק-אנד-רול של הכדורסל.

הערב, יונייטד נתקלה בהרכב מאוד שמרן של מנצ'יני, בארי, דה יונג ויא-יא טורה חברו לחוליית הגנה, שיחד עם מילנר שעשה קילומטראז' של מסע כומתה, התגוננה עם 7-8 שחקנים והיה קשה מאוד לפרוץ את החומה הבצורה. בטח עם שחקנים שבבוקר שילשלו (ברבאטוב), או מדדו חום דקות לפי המשחק (וידיץ', סקולס, נאני). בהקשר הזה, אני חושב שפרגוסון העדיף בהרכב את ברבאטוב, כיוון שהוא יודע לעזור לקשרים שנשמרים חזק בהנעת הכדור, למרות שהרננדז בכושר טוב ממנו.

בהתחשב בנסיבות תוצאה לא רעה ליונייטד. מה הן אותן נסיבות? ראשית, הייתה תחושה שעל הדשא היו 40 שחקנים ולא 22. צפוף מאוד עם המון קשרים שאני בטוח שכל אחד מהם פשוט לא נהנה מהמשחק. שנית, אם לא היו נפצעים שני המגינים שלנו, אולי היינו רואים את צ'יצ'אריטו לצד ברבאטוב ולא במקומו, את אוברטן משגע קצת את התכולים, או מוותרים על התענוג שנקרא ווס בראון. לבסוף, בינינו, לטוטנהאם יש סגל שחקנים טוב משלנו ואמנם זאת הפעם האחרונה שאודה בזה!

אז לא היתה פייבוריטית, ובטח לא אנדרדוג. יונייטד שלטה בכדור ובקצב המשחק, הסיטי הגיעו לכמה מצבים נחמדים. מנצ'יני עמד כל המשחק, פרגוסון ישב וכנראה ידע למה, הקהל נרדם...

מה נזכור?  קאריק. גילוי נאות - לא משחקני היונייטד החביבים עליי. אבל היום, איש המשחק, איש השעה. היה בכל מקום במגרש, חילץ המון כדורים, שחרר מאוד את סקולס הקשיש ועזר לו לשרוד 90 דקות. מינימום אפשרי של טעויות, דיוק רב במסירות. רק שימשיך ככה.

מה נשכח?  יא-יא טורה עולה לסיטי מאתיים אלף (200000) פאונד לשבוע!!!, וזה רק השכר. שחקן חזק מאוד, בעל מיקום טוב, אינטליגנטי ובעל טכניקה טובה היה חלש מאוד בעמדה הקדמית של הקישור. חייב לנהל את המשחק מהקישור האחורי. זה בזבוז של שחקן שכל-כך מבין את המשחק. כאב לי על הכסף.

ואברם שוב שמט יתרון....

סר אלכס, מה תרצה ליום השנה ה 24?

מנצ'סטר יונייטד - וולבס, פרמייר ליג, מח' 11


יונייטד שוב 4-4-1-1 כמו נגד בורסאספור בצ'מפיונס כאשר שעות ספורות לפני המשחק התברר שאואן הארגריבס, אחרי שנתיים וחצי בחוץ, נמצא ב 11 הראשונים למשחק. הארגריבס משובץ באגף ימין כאשר את הרול של השחקן מאחורי החלוץ ממלא אוברטן המוכשר. במרכז הקישור אושיי ופלטשר כדי לשמור את סקולס לדרבי ברביעי הקרוב.

5 דקות על המגרש ושריר הירך האחורי של רגל שמאל בוגד בהארגריבס. עוד לא הספקנו לראות באיזה כושר הוא נמצא, והוא מוחלף לקול תשואות הקהל. קורע לב. הארגריבס שיחק בפעם האחרונה בגמר הצ'מפיונס של 2008 במוסקבה ומאז לא ראה דשא. למרבה האירוניה, מדובר ב 777 ימים. הקזינו של החיים לא מאיר פנים לאנגלי שכבר נושק לגיל 30. נסיים את פרק הנומרולוגיה היום, 6 בנובמבר, לפני 24(!) שנים. אלכס פרגוסון מחליף את רון אטקינסון כשיונייטד במקום הלפני אחרון בטבלה ומסיים את עונת 86-87 במקום ה 11.

חצי שעה של כדורגל ומתפתח נתון בעייתי, וולבס מחזיקה יותר בכדור. הפתרון של פרגוסון הוא להחליף בין אוברטן לפארק, ושפארק יהיה האיש של יונייטד מתחת להרננדז. צריך להבין שג'ון אושיי לצד פלטשר במרכז הקישור במקום סקולס יוצר שתי בעיות. האחת, חסר האיש שמאפשר את העברת כובד המשחק ל 30 המטר האחרונים של המגרש. איך סקולס עושה זאת? הוא פשוט יודע להסתדר לבדו עם הכדור. שנית, כיוון שאין מוסר מחונן או שחקן טכני כמו סקולס במרכז, נפגעה קשות גיחת המגינים קדימה, שיוצרת עיבוי של שחקנים ברחבה. 

אני מניח שלפלטשר היה משחק לא פשוט לצידו של אושיי, היה לו קשה לצאת קדימה והוא עשה זאת מעט מאוד, משאיר את ניהול המשחק בידי פארק. לקראת סיום המחצית פלטשר יוצא קדימה באחת מגיחותיו הבודדות ומייצר התקפה בסיומה פארק, מבצע נהדר את הוראותיו של הסר, וכובש.

המחצית השנייה הייתה במה לשני המאמנים הוותיקים להציג את משנתם בנוגע להתפתחויותיו של המשחק. וולבס שיחקה חלש להחריד, לא החזיקה בכדור ואם לא קארל הנרי במרכז הקישור תופס יום, היינו רואים 2-3 שערים ברשת הזאבים. מיק מקארתי הולך על כל הקופה ומכניס שני חלוצים ועובר ל 4-3-3 מובהק. מה כבר יכול להיות? הוא שואל את עצמו. לבחור יש ביצים. התעוזה הזו משתלמת, לא ייאמן, תוך דקה כשאיבנקס-בלייק שדווקא היה שד אדום קובר את השוויון.

לרגע לא חשבתי שהסר הוותיק ייצא פראייר והוא שולף את סקולס ומאקדה בניסיון להכריע את המשחק. קצב מצויין נהיה למשחק בדקות האלה. יונייטד שולחת כלים כבדים להתקפה, וולבס עם שלושה חלוצים מנסה לעקוץ. כשהכל נראה גמור, דקה לפני סיום תוספת הזמן פארק בנחישות אופיינית עובר שני מגינים תוך הסתננות לרחבה ובועט בשמאל לפינה הקרובה.

זה אקורד הסיום, אך קדמו לו דקות מעניינות מאוד מבחינת היונייטד. החל מהדקה ה 80 השחקנים של מנצ'סטר החליטו שהם מנצחים את המשחק. וולבס עם שלושה חלוצים כלל לא היו יכולים לחשוב על התקפה. המערך של יונייטד הסתובב סביב הרחבה כשהשחקנים מחליפים מיקומים בנחישות ובחיוניות. רוצים לנצח. פלטשר מנסה לחדור מהמרכז עם כדורי עומק (כשסקולס לצידו הוא לא חושש), בראון ואברה חזק בחצי המגרש של וולבס ואפילו וידיץ' ופרדיננד עולים לעומק המגרש. וולבס הסתגרו בתוך הרחבה עוד ועוד ואז זה קורה. יונייטד תקפה 3 פעמים בתוספת הזמן. הרננדז משך ימינה והגביה פעמיים למרכז הרחבה. ההגנה הסתדרה נהדר. בפעם השלישית היה זה פארק שכנראה הבין שכולם ברחבה מחכים להגבהה, כתומים כאדומים. אז הוא שיחק אותה נאני ויונייטד נשמה לרווחה.

מה נזכור? משבוע לשבוע אני סקרן יותר ויותר לגבי הרננדז. הערב למרות משחק לא גדול, ניכר שהוא שחקן שמשחק הרבה עם הראש למעלה, משתדל לבחור באופצייה הטובה ביותר.
מה נשכח? עד הדקה ה 80 לא שמעתי את הקהל. נכון שתנועת המחאה נגד הגלייזרים בשיאה אך בזמנים קשים עמוד לצד קבוצתך.

משעמם וטוב לי

תחושת בטן. יונייטד מעבירה ל"טייס אוטומטי". אני מחכה לרגע הזה בכל עונה, הרגע שבו יונייטד מתייצבת. הסימפטום - משחק ההגנה. עם פרדיננד שחוזר לכושר טוב וסמאלינג שמתחיל להבין את התפקיד שלו (בלם בקבוצת צמרת אירופית) נראה שיונייטד חוזרת להיות אגוז קשה לפיצוח. כאשר זה קורה, כמות הטעויות שעולות לנו בנקודות יורדת משמעותית.

אני אוהב לקרוא לזה "אפקט השעמום". יונייטד מרדימה את המשחק בהנעת כדור הלוך ושוב בין כל שחקני השדה, מתישה את שחקני הלחץ והשמירה האישית של היריבה, והאמת, גם את הצופים. ואז ללא שנרגיש, כדור אחד מוצלח חותך את ההגנה וזה ברשת. שעמום קטלני. ליונייטד מספיקות דקות של תכליתיות בשביל להכריע את המשחקים. זה יכול להיות 20 או 30, ואפילו חמש דקות במשחק כדי לעשות את ההבדל. היריבות? תירקנה דם עד שיכבשו שער.

היתרון הגדול של אפקט השעמום - הוא מתאים לכל שיטת משחק כיוון שהשחקנים של מנצ'סטר מבינים את המשחק. נגד בורסאספור שיחקה יונייטד 4-4-1-1 כאשר פלטשר - מר יעילות - משחק מאחורי החלוץ ומנהל את משחק הלחץ ואחראי על העברת כובד המשחק לחלק האחרון של המגרש. פלטשר מדהים. הבחור פשוט מדבר עם פרגוסון באותה שפה (שניהם סקוטים...). פלטשר שיחק בשלהי העונה שעברה ותחילת הנוכחית בכל תפקיד אפשרי חוץ משוער. תמיד מחוייב. תמיד במיקום הנכון(positioning). מבצע הוראות הגנתיות כשצריך, והיום כששובץ בחלק הקדמי גם כבש. כאשר פלטשר מוחלף פארק משתלב נהדר בשיטת המשחק של היונייטד מאחורי ברבאטוב, ומבשל לאוברטן את השני.

איזה תענוג זה אוברטן. יכול לשחק בכל אחד מעמדות ההתקפה, כולל חלוץ מצויין. אם הפוסט הזה היה נכתב אונליין הייתם קוראים לי אדיוט כי שורות אלו נכתבות באיזור הדקה ה 60 כשאוברטן נשכח בצד שמאל. אבל אז נגמר האויר לבורסאספור
ופארק וסקולס חותכים את ההגנה עם שני בישולים נהדרים.

מילה על בורסאספור - אחלה. הרבה התלהבות, קישור אחורי קשוח, קצב מצויין ביציאה למתפרצות. קצת פחות נאיביות והם שווים לפחות שער. 0 נקודות ו - 0 שערים לא שכנעו את הקהל הטורקי שפשוט לא הפסיק לעודד לרגע, גם בפיגור הם שרים בקולי קולות כאילו אנחנו עוד ב pre-match.

וברבאטוב סיים 90 דקות.


עדכון מהביצה: הפועל שלי פגשה את מכבי חיפה בתחילת השבוע. ואם נשים רגע בצד את העובדה שהפסדנו וגם היה גול דרדלה של בלם ושוער, וגם את העובדה שלא הכרתי שני שליש מההרכב של הפועל, נהניתי מאוד. חבורה של לוחמים עלו על כר הדשא בקריית אליעזר וכמעט הפתיעו. עידו אקסברד חלוץ מצויין עם הרבה נוכחות וחוצפה חיובית, צרפתי עדיין האיש של פתח תקווה במרכז מנהל את המשחק והורס הרבה התקפות של חיפה, וגם הבלמים אדו וגל כהן סה"כ נראו טוב. היה כיף. למה לא כל יום חיפה? חסרה לי המוטיבציה הזו גם נגד עכו ורמת-גן. שבת בטדי מול חיה פצועה. יהיה חם.                 

הקלות הבהחלט נסבלת

מה שהיה אמור להיות קרב בין יונייטד, שבעיקר הצל של עצמה מתחילת העונה לבין טוטנהאם המרעננת שטוענת לכתר "4 הגדולות" הסתיים בקול ענות חלושה.
לדעתי כל מה שסר אלכס רצה בתחילת הערב זה שתעמוד מולו טוטנהאם בכושר כזה. ואן דר וארט בעט לקורה ו... זהו, בייל פרץ פעם או פעמיים אבל הגיע לשומקום רובי קין צריך להחזיר את השיק שקיבל על המשחק הזה ומודריץ'? שבחון יותר מנהיג ממנו.
גול ראשון ממצב נייח וגול שני כמעט עצמי עשו את ההבדל בין הקבוצות שנתנו משחק קצבי בהחלט אבל לא סיפק את הדרמה שאמור לייצר מפגש בין שתי קבוצות צמרת. המסקנה: נאני הוא האיש שעשה את ההבדל עם בישול ו"שער".
נקודה מעניינת נוספת שמייצר המשחק הזה קשורה להרננדז. ההתפתחויות האחרונות בסאגת רוני עליה אני לא מתכוון לכתוב, נתנו הזדמנות פז לבחור מקסיקני בן 22 להוכיח מה הוא שווה.
צ'יצ'אריטו כובש שער ניצחון מול סטוק בליגה, ומונע מיונייטד 30 דקות הארכה מול וולבס בגביע - עם עוד שער ניצחון. אך מעבר לשערים עושה רושם שיונייטד מצאה את האיש שלה ברחבה של היריבות.
להרננדז ללא ספק דרך ארוכה. הוא עדיין לא מחלק נכון את קצב המשחק שלו ונוטה לספרינטרים מיותרים שגומרים לו את האויר. הוא עדיין לא חלק במשחק המסירות של יונייטד בחלק האחרון של המגרש. וחשוב מכך, הוא עדיין לא מקבל את ההחלטות הנכונות כאשר הכדור ברגליים שלו במתפרצות. אחרי השבוע האחרון אני מחכה לראות איזה מין שחקן מתפתח לנו.
הנעת הכדור שאמורה לפרק את ההגנות 20-30 מטר מהשער עוברת השנה טלטלה רצינית, ויונייטד פתחה את העונה בניסיונות לייצר שערים ממצבים נייחים. אך הערב, היה אפשר לראות את חוליית הקישור נעה נכון סביב רחבת ה 16 ומצליחה לבודד את נאני ופארק למצבים נוחים. פה מאוד חשוב התפקיד של הרננדז כיוון שהוא מרכז תשומת הלב של הבלמים.
סה"כ ערב מהנה אך אי אפשר לסיים את הפוסט בלי אירוע השיפוט הביזארי לקראת הסיום. דעתי - שער חוקי אם קצת בעל נטייה לחוסר ספורטיביות. לא מצדה של היונייטד שפשוט לקחה מה שנתנו לה בחינם אין כסף אלא מצדו של השופט. לא היה מקום ליתרון אחרי נגיעת היד של נאני ונראה שהשופט מוכיח את צדקתו באמצעות סמנטיקה. נכון, לא שרקת לנגיעת יד של נאני אבל זה לא שלא שרקת יותר מזה ששרקת... מבולבלים? גם גומז ו 0-2 יונייטד.